טחנת הקמח העתיקה בפקיעין

שרידי הארובות נחשפו עם עבודות השימור בשנת 2009 והן מוצגים באתר.
הטחנה האמצעית היא אחת מהטחנות האחרונות שפעלו בארץ. בזמן מלחמת העולם השנייה,תוקנה והופעלה עד 1951.
לטחנה הורכב גלגל ייחודי שהותקן ע"י נגר מקומי והיה משולב עץ וברזל. גלגל זה שמור במוזיאון ארץ ישראל.
מהטחנה התחתונה שרדה הארובה בלבד ולא ברור מתי חדלה לפעול.טחנות הקמח מורכבות מ-4 חלקים: תעלה,  A- ארובה,  B- מפלס גלגל ומעליו  C- מפלס הטחינה.

להפעלת הטחנה, הוטו מי המעיין לתעלה מתונה הבנויה בראש קיר רחב הניצב למדרון. מי התעלה הופלו בארובה שדופנותיה טויחו היטב, כדי למנוע דליפה. בתחתית הארובה פרצו המים בכוח רב דרך נקב צר הנקרא נחיר הארובה.

המים פרצו למפלס התחתון של הטחנה , במרכזו הותקן גלגל כפות. הגלגל סובב ציר עץ מרכזי שישב על קצה מברזל כמו סביבון. ראש הציר חדר למפלס העליון, הוא מפלס הטחינה וסובב את אבן הרכב, העליונה מבין אבני הרחיים. קילוח המים כוון לכפות הגלגל וסובבן כמו סביבון. מעל לאבני הרחיים היה תלוי מיכל עץ גדול שצורתו כפירמידה קטועת ראש חלולה והפוכה.  החיטה נשפכה לתוך המיכל מלמעלה, ושסתום עץ שסגר את פתח המיכל אפשר זרימה דקה של גרגירי החיטה אל הפתח, במרכז אבן-הרכב. סמוך לקיר הצפוני היה מוט-עץ ארוך ורחב, שקצהו הוצב בקיר הבאר תחת פתח הזרימה. בהנעת המוט היו פותחים או סוגרים את פתח הבאר ומוסתים את זרימת המים. עם כל סיבוב של אבני-הרחיים היה נופל הקמח לגומחה מטויחת שנחפרה לידן. את אבני-הרחיים אפשר היה להגביה ולהנמיך ובכך לבחור את עובי הקמח, ואף לגרוס גריסים.

הטחנות ישבות באפיק הנחל ולא פעם ניזוקו כשהתפרץ המעיין. מפעילי הטחנה היו מרבים לתקן את מרכיבי העץ ושמרו מאוד על ניקיון המים היורדים בארובה שחלק גדול מטחנות הארובה יצא משימוש אחרי שהארובות נסתמו מאבנים וסחף. כאשר הגיע הזרם החזק סמוך לטחנה, הופנה חלק מהמים בתעלה לארובה שהתמלאה. המים פרצו דרך הנחיר בעוצמה והכו בגלגל הכפות. זה הסתובב במהירות, הניע את אבן-הרכב שבמפלס העליון. הגרעינים נפלו ונטחנו, הקמח נאסף בגומה ומלאו בו את השקים. כשרעבו הטוחנים, היו לשים בצק מהקמח הטרי וטמנו אותו בתוך הרמץ החם ולאחר זמן היו מוצאים את “עוגת הרצפים” ואוכלים.